פה ושם בארץ ישראל. בעיקר שם.

אנחנו מראש אומרים שאנחנו מקווים שתחזור רגיעה לצפון.

ובאמת כל הכבוד למי שחי שם, גם בימים של שקט

סך הכל, לא צריך קטיושות בשביל לסבול

מספיק לגור בסביבה לא מעודכנת תרבותית,

וכשהעיר שאתה עושה בה קניות זה שלומי, זה לא משהו נעים

אבל ראש מועצת מטה אשר

בחיאת,

אנשים נופשים שם?

מה ?על מה?

מה אנשים נופשים במטה אשר?

נוסעים לנהריה לרכב על סוסים בגעתון?

שותים נס על חלב?

כאילו,בחיאת רבאק?

מה איבדתם באזור הזה של הארץ??

  

ומודיעין

לא צריך סכנה ממטוסים

מספיק הסכנה בלגדל ילדים בעיר מוזרה, שהיא פניה מכביש אחד

שגם הוא לא ממש נחוץ אלא אם כן אתה נוסע לטדי לקלל את הבבונים

(מה עוד יש שם?

יער קדושי זגלמביה?

לטרון?

מיני ישראל?

בן שמן?

חלאס

אז קיצר לגדול בעיר מוזרה, שכל השכנים שלך בכל הערים ממול יכולים להיות נגדים או רס"רים

שלכולם יש שעון על היד

שאם אתה ילד שם ולא תהיה פריק טוטאל לוסט לא ירגישו שאתה קיים

שאין לך לאן לנסוע

שבית שמש היא אופציה עבורך אם אתה טועה בדרך

שאתה חייב לדעת לתפוס טרמפים אבל לא ברור לאן

שסביר להניח שתאלץ להסתובב במתנ"ס כדי להקים להקה

אז אם יתרסק מטוס על העיר?

הדבר האחרון שצריך להדאיג אותך.

ופתח תקווה.

את מה שיש לנו להגיד על העיר, או ספק עיר, הזאת כבר אמרנו.

ובכל זאת, לרגל חודש הסליחות, מצאנו לנכון להביא תמונה אחת (הסדרה המלאה כאן)

לסיום,

לעוד שבוע שהלך ולזה שעוד מעט מתחיל- שושי

  

פוסט זה פורסם בקטגוריה החברה הישראלית, חוסר נחיצות, חלאס, כללי, מודיעין, מושבים, מטה אשר, פתח תקווה, קטיושות, תימן ותימנים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פה ושם בארץ ישראל. בעיקר שם.

  1. כאפי.טליסט הגיב:

    מה זה "מצאנו לנגון"?

    מטבע לשון חדשה?

    במקום "פה ושם בארץ ישראל" הייתי בוחר את הכותרת "שנאת ערים" (על משקל "שנאת זרים").
    אבל זה רק אני

  2. פינגבאק: road to nowhere | קו 17

כתיבת תגובה